רבע מהארגון צריך להיות מגויס מחדש בכל שנה בכלל חוסר שביעות רצון

השקעת בעובד שנמצא תחתיך... לקח לך זמן למצוא אותו... עשית מלא ראיונות עבודה עד שהגעת אליו, הוא נקלט, עברה תקופה, הכשרת אותו ולימדת אותו את רזי התפקיד… ואז יום אחד, הוא קם והולך!

עובדים זה הנכס הגדול ביותר שיש לחברה.

בעולם בו עובד מחזיק במקום העבודה בערך שנתיים, צריך לשקול בכובד ראש עד כמה העובדים שלך באמת שבעי רצון.

מה באמת משאיר את האדם נאמן למקום העבודה?

בני האדם מחפשים ערך מוסף, משהו משמעותי שיקשור אותם לקירות בית העסק. הדור הזה פחות לחוץ מפיטורים, מהר מאוד מגיעים לשלב ה"מיציתי" ומעבר לתחנה הבאה.

ישנה באדם גמישות פנימית להחליף מקצוע תוך כדי תנועה. בימינו יש "ננו תואר" תוך 3-4 חודשים, מגוון קורסים און ליין, מה שמאפשר לאדם להיות גמיש לשינויים מידיים. בעולם בו עובד מחזיק במקום העבודה בממוצע 28 חודשים, חומר אנושי איכותי הוא מצרך יקר ובעל ערך שחייבים להשקיע בו בארגון.

אנשים היום לא מחפשים רק עבודה - הם לא ישארו רק בגלל הרעיון העסקי או בגלל המשכורת או בגלל העיניים היפות שלך. מה שמשאיר את האדם לא להחליף את מקום העבודה הוא….. יחס !

סקר העובדים הגדול בישראל, שנעשה על ידי CofaceBDI, מבוסס על סקרים שנערכו בקרב עשרות אלפי מועסקים בשוק העבודה, בקרב סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות ובקרב מנהלי משאבי אנוש בחברות המובילות במשק - מגלה נתונים חדשים בשנתיים האחרונות בנושא. משך שנים, כשהעובדים התבקשו לדרג מה חשוב להם יותר במקום עבודתם, התחרו ביניהם שני שיקולים מרכזיים:

• תנאי השכר

• ואיכות יחסי העבודה.

עם כניסתם של יותר ויותר עובדים מדור ה־Y לשוק, זוכה הפרמטר של יחסי העבודה לחשיבות גבוהה יותר עבורם – כמו גם הציפייה ליחס מכבד והגון, לא פחות או אף יותר מאשר שכר גבוה.

בעוד שבקושי שליש מכלל העובדים המשתתפים בסקר דיברו על העלאת שכר, הרוב המוחלט העלו על הפרק את החשיבות של יחסי עבודה, שביעות רצון ממנהל ישיר והגשמה עצמית כהדברים המכריעים בשביעות רצון ממקום עבודתם.

בממוצע, תחלופת העובדים בחברות, בארצות הברית, עומדת על 25% בשנה. כן כן, רבע מהארגון צריך להיות מגויס מחדש בכל שנה – על כל העלויות המשתמעות מכך.

נשיא גאלופ העולמית, ג'ים קליפטון, אמר: "הדרך להתגבר על הקושי בהשגת צמיחה במכירות וברווחיות נעוצה ביצירת שביעות רצון אצל העובדים". כמו כן ג'ים מציין, כי רוב האנשים המוכשרים עוזבים את מקום העבודה ועוברים למקום אחר, לא בגלל חוסר שביעות רצון מהחברה, אלא חוסר שביעות רצון מהמנהל האחראי עליהם.

אז מה באמת השתנה?

איך היחס הפך להיות הפרמטר המרכזי, שמכריע אם אדם ישאר בהמקום העבודה או לא?

האם אפשר להגיד, שיחס שווה ובעל ערך יותר מכסף?

ארגונים וחברות רבות יוצאות מגדרן ומשקיעות כספים רבים לפיתוח אמצעי שימור עובדים. (בספרות המקצועית: Retention )

החל במקרר עמוס בירות, מנוי נטפליקס ועד חדר משחקים עם הפיפא האחרון שיצא. חברות מוציאות המון כסף, על מנת שעובדיהם ישארו מרוצים.

להטבות טרנדיות ושוות בהחלט יש מקום בימינו, אבל חזון משותף בין העובדים למותג ותחושת משמעות בעבודה, יכולים להשפיע הרבה יותר על שביעות הרצון של העובד.

ככל שמחקרים נוספים נערכים בנושא זה, מתגלה ההבנה כי אירועי חברה מפוארים, מכונת נספרסו במטבח הקומתי, חדר מנוחה מפנק ועוד, אינם משאירים את חותמם לאורך זמן. אלו הופכים להרגל ולא באמת מפצים על חוסר העניין של העובד בערכי החברה, מטרותיה ושאיפותיה לטווח הארוך.

עסקים כיום, אינם יכולים להרשות לעצמם עובדים לא מרוצים.

אבל גם ללא מחקרים, כל מנהל טוב יודע אינטואיטיבית, שעובד מרוצה, מפיק מעצמו יותר ובכך תורם לחברה.