משבר המוטיבציה

יש משל יפה, שמספר על אדם שמטייל במדבר ופוגש במישהו שסוחב אבן כבדה על גבו. הוא שואל אותו: 'תגיד, מה אתה עושה?', ואותו סבל משיב לו: 'אני עובד, מתייגע, סובל'. בהמשך דרכו במדבר הוא פוגש אדם אחר, שעושה את אותו הדבר בדיוק. גם אותו הוא שואל 'מה אתה עושה', והתשובה שהוא מקבל הפעם היא: 'אני מרוויח כסף כדי לחיות, כדי להאכיל את המשפחה שלי'. האדם השלישי שאותו הוא רואה סוחב אבנים, מזיע ומלוכלך, מספר לו בהתרגשות רבה שנפלה בחלקו הזכות להשתתף בצוות שבונה את המקום הכי יפה בעולם. הנמשל אומר, שזו יכולה להיות אותה פעולה, אבל המשמעות שהאדם מייחס לה, משנה את כל תמונת המציאות שלו, את המוטיבציה שמתוכה הוא פועל, את ההרגשה והשמחה שלו.

מוטיבציה היא נושא מאוד מעורר, מאוד אנרגטי, מאוד עוצמתי. זהו תחום שעוסקים בו רבות בשנים האחרונות בפסיכולוגיה, בחינוך, בספורט, במשאבי אנוש, ועוד. השאלה הגדולה היא איך לעורר באדם מוטיבציה, כוח מניע שיוכל להזיז אותו קדימה.

הרבה פעמים רואים שלאנשים יש פוטנציאל, יש יכולות וכישורים ואפילו מטרות מוגדרות, אבל איכשהו הם לא מוצאים בתוכם מספיק מוטיבציה כדי לממש אותם.

או לחילופין, מישהו מצא מטרה מסוימת שנותנת לו חשק, מוטיבציה, מכניסה בו מרץ לפעול, אבל כעבור זמן קצר מאוד היא כבר לא מדברת אליו. כאילו לחצו לו בפנים על איזה כפתור, וזהו, החשק אבד...

במבט כולל, היום אנחנו נמצאים במעין משבר בנושא המוטיבציה. בימים עברו האינרציה של החיים הזיזה את האדם קדימה, והצורך בפרנסה היה גורם מוטיבציה מכריע. היום הדברים הפשוטים כבר לא בהכרח יצליחו להניע אותנו לפעולה.

יש שיטות שמנסות להגביר מוטיבציה באמצעות עידוד, הצבת מטרות משמעותיות, פיתוח כישורים חדשים ותהליכי למידה שגורמים לאדם להרגיש התפתחות וסיפוק. בתחום של הנעת עובדים למשל, רואים שהגישה של המקל והגזר, כלומר תמורה כספית תמורת הישגים, כבר פחות אפקטיבית מכפי שהיא הייתה בעבר. לעומת זאת, אם אתה מעניק לעובד חופש פעולה וגם מספיק זמן לקדם דברים שחשובים לו באופן אישי, יש סיכוי טוב יותר להגביר את רמת המוטיבציה שלו.

Getty Images

מנקודת מבט אינטגרלית, את המוטיבציה הכי חזקה אפשר לקבל מהבנת הקשר המשמעותי שבינינו לבין האחרים. בהתאם לזאת, השיטה האינטגרלית לעורר מוטיבציה באדם מבוססת על הכרת מקומו המיוחד במערכת הקשר עם כולם.

כולנו חלקים בתוך מערכת, וכל חלק במערכת הוא חשוב לתפקודה. בלעדיו המערכת לא תתפקד בצורה שלמה. לכן בכל דבר שהאדם עושה ובכל תפקיד שהוא ממלא, יהיה מה שיהיה, בין אם זה בעבודה, בבית או במילואים בצבא, הוא יכול להרגיש שהוא חשוב מאוד לכולם. לשם כך, עליו להרחיב את נקודת המבט שלו ולהסתכל על דברים בצורה מערכתית, כלומר לחפש עד כמה הוא משמעותי עבור האחרים, עד כמה מה שהוא עושה עכשיו עוזר מאוד לכולם. התמקדות בקשר שבינו לבינם ובתרומה המיוחדת שלו לאותה מערכת, תטעין את הבטרייה הפנימית שלו ותוסיף לו כוחות לפעול.

תפקיד משמעותי בפיתוח המוטיבציה של הפרט יש לחברה, ולכן חשוב מאוד גם המשוב מהסביבה.

אם כחברה אנחנו נבליט למישהו את הנחיצות שלו עבורנו ונעריך את מעשיו, הוא יקבל מזה חיות ושמחה. לצורך הדוגמה ניקח עובד שתפקידו בארגון הוא לתייק מסמכים. אם ערב אחד הוא יקבל טלפון ממישהו מהמשרד, שיודה לו מכל הלב על כך שבזכותו הוא מצא איזה מסמך חשוב, הוא יתמלא במרץ ובהערכה עצמית.

לפי תפיסת העולם האינטגרלית, הדגש צריך להיות לא רק על ביצועיו כפרט, אלא על העובדה שהוא חלק חשוב לתפקוד כל המערכת והמערכת לא יכולה לתפקד בלעדיו.

כאשר האדם ירגיש שהוא משמעותי עבור האחרים, שלקשר איתו יש ערך גדול עבורם, המיקוד שלו יעבור מהרגשת עצמו בלבד, אל הרגשת מקומו המיוחד בתוך רשת הקשר עם כולם. ואם קודם היה נראה שהוא עושה איזה תפקיד קטן, מונוטוני וחסר משמעות, בזכות היחס החם של האחרים אליו הוא יתחיל להרגיש שהוא ממש נמצא במרכז העניינים. תחושת הקשר איתם תיתן לו את המוטיבציה החזקה ביותר, מוטיבציה אינטגרלית, שגם תחזיק לאורך זמן.

כאשר המוטיבציה הופכת ממוטיבציה עצמית צרה, שנתונה לתנודות לפי מצבי רוח ואירועי החיים, למוטיבציה אינטגרלית שמוזנת מתחושת קשר ואחריות למערכת שאליה האדם מחובר – המוטיבציה מקבלת בסיס רחב ועוצמתי הרבה יותר.

אין כזה דבר תפקיד לא חשוב, כי חשיבות היא ערך שאותו מקנה הסביבה לאדם. ואם נדע לבנות בכל מקום הרגשה של קשר אינטגרלי בין כולם, כל אחד יקבל מהתקשרות כזו כוחות להמשיך בדבר המיוחד שהוא עושה עבורם. המוטיבציה הגבוהה תגיע לאדם מכך שהוא יפתח מומחיות בתפקוד שלו כלפי כולם, הוא יהיה כמו אומן שיוצר פסל או מצייר תמונה ומסתכל בכל רגע אם זה יוצא לו יפה או לא, ואיך אפשר עוד לשפר את זה. במצב כזה העבודה נותנת תענוג, חיים וחיות.

כל אדם הוא שונה, ויכול לתרום לכלל משהו מיוחד. האחריות של האדם עצמו היא להכיר את היכולות והנטיות הטבעיות שלו ולכוון את עצמו למקומות שנכונים לו, ושבהם גם יוכל לתרום הכי הרבה למערכת. החברה מצידה צריכה לעזור לכל אחד למצוא את מקומו הייחודי. וכך, כשאדם נמצא במקום שנוח לו, וגם החברה מבליטה את החשיבות שלו עבור כל המערכת, המוטיבציה שלו מתגברת.

בעולם המקושר שאליו אנחנו מתקדמים, המוטיבציה שתזיז אנשים לפעול תהיה מסוג חדש, מוטיבציה אינטגרלית. הרצון והכוח לנוע יבואו מתוך השאיפה להפוך כל רגע ורגע בחיים למשהו שיש בו חיבור טוב עם האחרים, כי אנחנו נרגיש שדווקא בהתקשרויות כאלה אנחנו כמו נושמים יחד אוויר פסגות, נוגעים במהות הגדולה של החיים.

Ian Schneider